הופכים פרק פודקאסט לקליפים אנכיים קצרים

כמה קליפים קצרים פרק אחד באמת מניב?

כ-10 קליפים מכל פרק ארוך מספיק כדי להכיל אותם, כל אחד באורך 15 עד 60 שניות. המספר זז עם הפרק ולא לפי מכסה: ראיון הדוק שבו האורח נותן שלוש תשובות טובות ברצף מפיק יותר קטעים שימושיים משעה של דיבור על לוחות זמנים, והבחירה משקפת את זה במקום לנפח.

זה המספר ששווה לתכנן סביבו, כי הוא משנה מה פרק הוא. תוכנית שבועית שמפרסמת פרק אחד מפרסמת דבר אחד בשבוע. אותה תוכנית עם חיתוך מפרסמת יצירה ארוכה אחת ושמונה עד עשר קצרות, בשלוש פלטפורמות שבהן הגילוי באמת קורה. ההקלטה כבר קיימת. האורח כבר נתן לכם את השעה. הקליפים הם החלק בשעה הזו שמגיע למי שעוד לא נרשם.

רוב ארכיוני הפודקאסטים הם מלאי שלא פורסם בדיוק במובן הזה: ארכיון של חמישים פרקים הוא חמישים שעות של חומר ששולם פעם אחת והופץ פעם אחת. חיתוך של שעה ידנית — למצוא את הרגעים, לחתוך, למסגר מחדש, לתזמן כתוביות — לוקח את רוב יום העבודה, וזו הסיבה שהארכיון נשאר במקומו.

למה צילום של שני דוברים צריך פריסה אחרת?

זו הסיבה הגדולה ביותר לכך שחותכי קליפים כלליים מפיקים קליפים מאכזבים מפודקאסטים, וכדאי להיות ספציפיים לגביה.

פודקאסט מצולם בדרך כלל כצילום של שניים: שני האנשים בפריים אחד של 16:9, יושבים במרחק זה מזה. חותכים את זה ל-9:16 סביב פנים אחד והאדם השני יוצא מהפריים לגמרי. התוצאה היא קליפ שבו קול חסר גוף שואל שאלה ואדם גלוי אחד עונה עליה, וההגבה — הגבה מורמת, צחוק, הפרעה — נחתכת מן העולם. ההחלפה בין השניים הייתה התוכן, והחיתוך מחק חצי ממנה.

פריסת SPLIT של Clippen מניחה את שני הדוברים בחצאי פריים, אחד מעל השני, כך שהקליפ נשאר שיחה. היא מוגבלת בכוונה: SPLIT נכנסת לפעולה רק כששני הפרצופים באמת גלויים באותו פריים לאורך חלק ממושך מהסצנה. הבדיקה הזו מפרידה בין צילום של שניים אמיתי לעריכה של שוט וקונטרשוט שבה המצלמה מתחלפת בין המנחים — הנחה כזו הייתה מציגה את אותו אדם פעמיים, למעלה ולמטה, וזה נראה שבור.

כשהפרק נערך כשוטים בודדים מתחלפים, מצב חיתוכי הדוברים מטפל בזה במקום: חיתוכים חדים אל מי שמדבר כרגע, לפי פעילות פה שמנורמלת לכל דובר ולא לפי תנועה גולמית, כי תנועה גולמית פשוט מוסרת את הסצנה למי שמואר טוב יותר.

אודיוגרמות או קליפי וידאו אמיתיים?

אודיוגרם הוא תמונה סטטית עם צורת גל וכתוביות מעליה. זה מה שפודקאסט של אודיו בלבד יכול להפיק, ועבור תוכנית של אודיו בלבד זו תשובה סבירה.

זה לא מה ש-Clippen מפיקה. Clippen צריכה וידאו כקלט, והיא נותנת לכם את הצילומים עצמם מורכבים מחדש לאנכי: הדובר במעקב, ההגבה נשמרת, המצלמה נדחפת קלות פנימה על הקצבים כדי שחצובה קבועה לא תפיק קליפ שנראה קבוע. בפידים שבהם התוכן מתחרה בכל דבר אחר בפלטפורמה, צורת גל מעל תמונת שער מתחרה בפנים.

המשמעות המעשית: אם התוכנית שלכם מוקלטת באודיו בלבד, התשובה הכנה היא שלחותך מהסוג הזה אין מה למסגר מחדש, וכלי אודיוגרמות הוא הרכישה הנכונה. אם אתם כבר מקליטים וידאו ומפרסמים רק את האודיו — וזה רוב התוכניות שהתחילו כאודיו והוסיפו מצלמות — הווידאו הזה יושב על דיסק ולא עושה כלום, והוא כל הקלט שהכלי הזה צריך.

מה חוזר, וכמה זה עולה?

כל קליפ מגיע גמור ולא כחיתוך גולמי:

• 1080×1920 אנכי, עם 9:16, 1:1 ו-16:9 זמינים מאותה הרצה.
• כתוביות ברמת המילה צרובות בסרטון, כשכל מילה מודגשת כשהיא נאמרת והשפה מזוהה אוטומטית.
• כותרת הוק שנכתבת על ידי AI מעל שניות הפתיחה, שבהן צופה שגולל מחליט.
• פריסה שנבחרת לכל סצנה: דובר אחד במעקב, שני דוברים זה מעל זה, שקפים או מסך משותף מעל המציג.
• דיבוב אופציונלי ל-31 שפות תוך שמירה על הקול של הדובר, עם כתוביות שמתומללות מחדש כדי להתאים.
• הורדה, או פרסום ל-TikTok, ל-Instagram Reels ול-YouTube Shorts מלוח הבקרה.

נשלח לכם אימייל ברגע שהם מוכנים, כי כל העבודה רצה על השרתים שלנו. מתחילים את העבודה כשהאורח הולך, והקליפים קיימים לפני שסיימתם לכתוב את סיכום הפרק.

Clippen היא כלי בתשלום, והחיוב נקבע לפי אורך מה שמזינים לה: קרדיט אחד הוא דקה אחת של סרטון מקור, ואותו חיוב אחד מכסה את ההרצה כולה — כל קליפ שהסרטון מניב, המסגור האנכי מחדש, הכתוביות וההוק. פודקאסט של 60 דקות עולה 60 קרדיטים, בין אם הוא חוזר עם שישה קליפים ובין אם עם שנים עשר. המסלולים מתחילים ב-‏19.99 ‏$ לחודש עבור 150 קרדיטים (‏11.66 ‏$ לחודש בחיוב שנתי) ומגיעים עד ‏59.99 ‏$ לחודש עבור 800 קרדיטים. אין מסלול חינמי.

לתוכנית שבועית בת שעה זה 60 קרדיטים בשבוע, ידוע מראש, בין אם הפרק חוזר עם שישה קליפים ובין אם עם שנים עשר. השוו את זה לכלים שנמדדים בסרטונים גמורים בחודש, שבהם עלות הפרק תלויה בפלט שאי אפשר לחזות לפני ההרצה.